רמות איטום ובידוד בע"מ נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להורות על ביטול צו איסור שימוש ברכב עליו הורה קצין משטרה לאחר שנהג הרכב נתפס נוהג בו כשהוא שיכור.

בבקשה נטען כי המבקשת הינה מעסיקתו של נהג הרכב. הרכב נמסר לנהג הרכב על מנת להגיע למקום עבודתו ולצורך איסוף פועלים.

המבקשת מוסיפה וטוענת מפי מנהלה, כי לא הרשתה לנהג הרכב לעשות שימוש ברכב בשעות הלילה המאוחרות, וכי קיים הסכם לפיו הרכב ישמש את נהג הרכב לצורכי נסיעה ממקום העבודה ואליו, ולא לצרכיו האישיים.

עוד ניתן כי נהג הרכב, חרג מההרשאה שניתנה לו, ללא הסכמתה של המבקשת, נסע בשעות מאוחרות לבילוי בחיפה מבלי שיודיע על כך למבקשת ובכך פעל ללא רשות, ואין המבקשת צריכה לשאת בתוצאות מעשיו.

יצוין כי בניגוד לנטען בפני, מסתבר מעיון בבקשה ונספחיה (ראה סעיף 9 לתצהיר, התומך בבקשה) כי הרכב רשום על שם גיסתו של מי שהצהיר בפניי כי הוא בעל החברה המבקשת, ובעלת הרכב הינה גברת עסלי עפאף. מכאן, שאין ולא היה למבקשת כל מעמד בבקשה הזו, ודינה להידחות על הסף אך מטעם זה, שכן על פי הוראות החוק, רק נהג הרכב או בעליו רשאי להגיש בקשה לביטול החלטה בנוגע לאיסור שימוש ברכב.

עם זאת, אדון בבקשה לגופה.

מעיון בחומר הראיות עולה כי נהג הרכב נעצר על ידי השוטרים לבדיקה, עלה חשד כי הוא נוהג בשכרות. בוצעה לו בדיקת נשיפון שחיזקה את החדש האמור. בדיקת נשיפה שנערכה לו במכשיר הינשוף, לימדה כי הוא נוהג כשבגופו ריכוז אלכוהול של 335 מק"ג. השוטרים ביצעו לו גם בדיקת מאפיינים. נהג הרכב כשל בבדיקה זו, התנדנד במבחן העמידה, חרג מהקו וטעה בספירת הצעדים במבחן ההליכה על הקו, השתמש ביד הלא נכונה במבחן הבאת האצבע ליד, וההתרשמות הייתה שהוא תחת השפעה בינונית של אלכוהול. יצוין כי בתגובה לעיכובו על ידי השוטרים, אמר נהג הרכב לשוטרים כי שתה קצת בירה ווודקה.

באשר לטענות שהעלה בפניי ב"כ המבקשת.

בכל הנוגע לפגמים שטען שנערכו בשימוע אפשרתי למבקשת לערוך שימוע מחודש בפני הקצין הפוסל, אך ב"כ המבקשת ויתר על כך. כך או כך, משקוים דיון בפני ונשמעו כל טענות המבקשת באריכות, רופא הפגם. עוד אציין כי על פי ההלכה הפסוקה, גם אם אקבע כי היה פגם בהליך השימוע, אין בכך כדי לאיין את ההחלטה המנהלית, וזאת על פי תורת הבטלות היחסית.

בכל הנוגע להרשעה שניתנה לנהג הרכב, ולטענה כי חרג מהרשאה זו, הטענות הן טענות שובות לב, יחד עם זאת, המחוקק היה ער לפגיעה בצד ג', ועם זאת קבע בחוק כי במקרה של שימוש ברכב וביצוע עבירה עם הרכב, ייאסר השימוש בו, וזאת מתוך מגמה להילחם בעבריינות הפושה בכבישי הארץ, במיוחד ביחס לנהגים הנוטלים רכב שאינו שייך להם, אלא שייך על פי רוב, לקרוב משפחה או למעביד, ועושים בו שימוש פסול, כמו נהיגה בשכרות.

במקרה דנן, לא הוכחה בפניי אף הגנה מההגנות הקבועות בסעיף 57 ב' רבתי לפקודת תעבורה.

באשר לפגיעה בפרנסתו של המבקש, יאמר, כי אין ספק שהחלטתו של הקצין בדבר איסור שימוש, גורמת למבקשת אי נוחות ואף לפגיעה מסויימת, אלא שמדובר בפגיעה מידתית ומאוזנת בשים לב לחומרת העבירה. פגיעה זו בבעלים של רכב, נלקחה בחשבון על ידי המחוקק והכל בתקווה שהדבר יביא להרתעה ולמניעה בכל הנוגע לעבירות תעבורה חמורות ולשיפור רמת הנהיגה בכלל.

המחוקק חיפש "הרתעה משמעותית יותר בשל חומרתו" של ההסדר בדבר איסור השימוש ברכב, הסדר שנועד כדי למנוע "באופן פיזי מנהג כזה להשתמש ברכבו". הציטוטים הם מהצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון מספר 56) (איסור שימוש ברכב של עבריין תנועה), התשס"ב - 2002. המחוקק היה ער אפוא לפגיעה בבעלים אך בחר להרחיב את ההסדר, על כך המשתמע מכך.

ראוי בהקשר זה להפנות לדבריו של כב' השופט מ' פינקלשטיין בע"פ (מחוזי - חיפה) 1191/06 מ"י נ' עמריה בלאל (טרם פורסם), לפיהם:

"ההצדקה להשבתת רכב גם במקרה שבעל הרכב אינו הנהג, נעוצה במסוכנותו מעצם השליטה ברכב, ומתן היתר לנהג אחר להשתמש ברכב. על כן אף אם הרכב אינו בבעלותו או בחזקתו של המשיב, כנטען על ידו, אין זו סיבה מספקת לבטל או לקצר את תקופת איסור השימוש. המשיב לא סיפק כל טעם אחר המצדיק סטייה מן הכלל".

לא זו אף זו, מדברי מנהל המבקשת, עולה כי הוא מסר את הרכב לידי נהג הרכב, העובד אצלו, וכי מדובר בנוהג שכיח. על מנהל המבקשת להבין כי מסירת רכב לאדם כלשהו, לרבות לעובד, טומנת בחובה אחריות גדולה. לא נטען בפניי, לא בבקשה ואף לא בתצהיר התומך בה ואף לא בדיון בפניי, כי מנהל המבקשת הודיע לנאשם והזהיר אותו לבל יעבור עבירות תעבורה. נראה כי הרכב משמש את אותו עובד להרבה מעבר לשימוש לצרכי עבודה, וראייה לכך שהוא יצא עם הרכב לבלות בשעה מאוחרת.

אם אכן היה ממש בטענה שאותו עובד חרג מההרשעה ועשה שימוש אסור ברכב, היה על המבקשת להגיש תלונה על שימוש ברכב ללא רשות, דבר שלא נעשה. לא ניתן לקבל בעניין זה את הטענה כי היא לא רצתה לסבך את העובד בעבירה, שכן אם נקבל טענה מסוג זה, ניתן יהיה לפרוק בהבל פה אחריות של בעל רכב מנהג עבריין שעשה בו שימוש פסול, דבר שהדעת לא סובלת, נוכח הקטל המתמשך בכבישים ומדיניות הדברת תאונות הדרכים עליה הורה בית המשפט העליון.

אשר על כן, מהטעמים האמורים לעיל, לא אוכל לקבל את הבקשה, ואני דוחה אותה.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ב, 05 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.